עבודות משפחת שמי / כנעני בתערוכה
יחיאל שמי, פסל קיר
יחיאל שמי, רישום 1956, ציפורן, דיו וצבע מים על נייר
יעל כנעני
יעל כנעני
עפרי כנעני
אביטל כנעני
תמונות מחלל התערוכה ומהפתיחה
לשוחח, הסתבר, הוא לא עניין פשוט / עפרי כנעני
״אני מחנך את עצמי מתוך השירה
לא על ידי השירה אלא מתוכה והלאה״
(מאיר ויזילטיר)
לפני 20 שנה כשהייתי סטודנטית במדרשה לאמנות והתחלתי ליצור בווידיאו החלטתי לצלם סרט עם סבי, יחיאל שמי. שילוב סטודנטיאלי מוכר של תעוזה ובורות השתלבו בתחושת נמהרות על הזמן המתקצר במחיצתו והובילו ליצירתו של סרט, שמוטב שנאמר כבר עתה, לא הוצג מעולם.
רציתי לעשות סרט שיחות. שמי הסכים. הגענו, כמה חברים וציוד. התחלנו לצלם.
לשוחח, הסתבר, הוא לא עניין פשוט.
בשעות אחר הצהריים של יום הצילומים השני נקלענו לשתיקה ארוכה. מצולמת. שמי סירב לענות על השאלות כפי ששאלתי אותן. הוא טען שצריך לדעת איך לשאול שאלות.
בחורף באתי שוב לצלם שוב. צילמנו מעין אפילוג שאחריו ערכתי במשך חודשים. קראתי לסרט ׳חומר לימודי׳ ומבחינתי הוא סרט העוסק בחומרי עבודה: מברזלים שצריך להבריג ועד משפחה שצריך לשמור ביחד, מקנבס חשוף ועד שאלות לא טובות, מצבעי חלודה ועד אהבה עדינה בין סב לנכדה.
בסיום העריכה הראיתי לו את התוצאה. הוא לא יכול היה לסבול אותה. התאכזב מעצמו וממני.
יצא סרט שותק של שני אנשים מדברים. השיחות הושתקו והסרט לא הוצג.
עבר זמן. כששקד פנתה אלי להציג את הסרט היא כתבה: ״בלי ששמת לב יצרת משהו מורכב ועמוק״. עניתי: ״שמתי לב. לכן הסרט לא הוצג״.
ההזמנה להציג אותו במסגרת לימודית, בתערוכה שנאצרה על ידי סטודנטית, אחרי שנה שעסקתי בה כל כך הרבה בשתיקות היא הזדמנות לחינוך עצמי.
ספוילר: מדובר בסרט סטודנטים בינוני עם כמה רגעים נדירים.
(ברוקלין 2018)
כריכת קטלוג התערוכה
אטליה שמי 