אוצרת: איריס מנדל
22.12.2018 – 9.3.2019
…הפסל הוזמן להיות יד לאירוע שקרה לחבר קיבוץ חוקוק, שנסחף במי הוואדי הגואים.
שמי קרא לפסל "ההתגברות", והוא תואר כמסמל את שילוב הדורות (אב ובנו) בבניין המשק וההגנה עליו".
פסלים, ככל שהם עמידים ובלתי משתנים, שמותיהם והסיבות לקיומם משתנים ואף מתפתחים. הכותרת מבטאת את רוחו האופטימית של שמי שפירש כפי שפירש את הנסיבות הטרגיות של ההזמנה ופנה אל העתיד.
נושא האנדרטה הוא דמות גבר העומד איתן בצעד רחב כשהוא מגביה – מניף ילד הישוב לו על כתף אחת, רגל אחת של הילד מוחזקת מלפנים על-ידי דמות הגבר בשעה שידו השניה של הגבר תומכת בכתף הילד למעלה. פני הגבר מופנים לחזית ופני הילד מורמים מעט כלפי מעלה.
העמידה האיתנה ב'צעד רחב' כמילותיו של שמי, מעניקה לו תנועה ותנופה בין עמידה לצעידה.
כמו כן חשובה "הנפת" הילד כלפי מעלה, כמו דגל.
עוד מציין שמי וכותב: "שתי הדמויות מנצלות את כל מימדי האבן החיצוניים. תפקיד האנדרטה לאמץ את רוח חבריו, את רוחו של האדם החי והיוצר, להאדיר אמונתו במעשיו ולהרבות יופי בחייו. להיות מקור של השראה לרעיונותיו ולנפשו".
זוהי תמצית השקפתו האנטי–פתטית של שמי לנושא ההנצחה…
[מתוך קטלוג יחיאל שמי, 1997 מוזיאון תל אביב]
משא בזמן
איריס מנדל
אפשר לחשוב על דימויים כעל דבר מתגלגל, העובר מיד ליד, כמעין סחורה או מטבע. הם חוצים עולמות, תרבויות ותקופות ומשנים משמעויות ותכנים. התערוכה "משא בזמן" עוסקת במסעו של הדימוי רב-השנים, המתאר עלם נושא בעל חיים על כתפיו, מאז שורשיו העמוקים בעת העתיקה ועד למופעיו העכשוויים. עבודותיהם של 21 האמנים המשתתפים נפרשות משנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לימינו. רובן לא נוצרו בזיקה ישירה או בתגובה לדימוי העתיק, אך הן מציעות דיאלוג ער עמו ומתפצלות למגוון נרטיבים. כל עבודה – כמו הדימוי עצמו – מייצרת הצטלבות, נקודת מפגש של גוף המונח על גוף, נושא ונישא, אופקי ואנכי. זהו חיבור המוליד אינטימיות ודו שיח: לעתים הופך המשא לשלוחה של הגוף ולחלק בלתי נפרד ממנו; לעתים הוא המשקל הרובץ על הכתפיים, העול והאחריות שיש לשאת, ופעמים אחרות הוא מקור כוח וגאווה, שלל או קורבן. הנשיאה מחייבת איזון ושיווי משקל, יציבה סימטרית של הגוף הנושא, המתקשה לעתים במלאכה וקורס תחתיה. חיבור שני הגופים מצביע על יחסים הדדיים ועל קשרים שונים, כגון חיבה ואהבה, חמלה או הצהרה של כוח ושל בעלות על הדבר.
בספרו של מאיר שלו, רומן רוסי, שזורה דמותו האבודה של אפרים, הנושא על כתפיו את העגל שלו – קשר שהתמיד והעמיק גם כאשר משקלו של האחרון עלה, והוא צמח להיות פר גדול וכבד. הדמויות בתערוכה נושאות אף הן את משאותיהן ומרכיבות פסיפס של זהויות ושל הקשרים. איכותו האידילית-פסטורלית של הדימוי נפרשת ומתגלגלת למבעים חדשים, המבטאים שלל היבטים אישיים וחברתיים.
רשימת האמנים המשתתפים בתערוכה:
תמר אור, איילת אלבנדה, אליהו אריק בוקובזה, ערי גלס, שירה גפשטיין מושקוביץ, ניר הוד, רועי וקס, אורית ישי, צבי לחמן, נטע ליבר שפר, אמיר נוה, עדי נס, פרלי פלציג, גליה פסטרנק, מנשה קדישמן, צור קוצר, גלעד קידר, ישראל רובינשטיין, יוסי רוט, ליאו רוט, יחיאל שמי
אטליה שמי 