המגמה

מנור-כברי

טל אלפרשטיין-דימוי מתוך הוידאו -2016

טל אלפרשטיין, משאה, 2016, וידאו

 

אורלי סבר-המכלאה-קונסטרוקציית ברזל וגומי פרופיל חצי ירח 16 ממ -2015

אורלי סבר, המכלאה, קונסטרוקציית ברזל וגומי פרופיל חצי ירח 16מ"מ, 2015

יורי כץ- תמונות מצב

יורי כץ, סקיצה לבדיחה גסה, 1998, טכניקה מעורבת

עידו מרקוס-מניפולציות על רודן-קולאז-2016

עידו מרקוס, מניפולציות על רודן, קולאז', 2016

הרהורים בעקבות התערוכה

בתערוכה הקבוצתית המגמה באטליה שמי משתתפים שישה מורים שהם גם אמנים/יוצרים יורי כץ, אורלי סבר, רועי דרסטין, טובי הורדי, טל אלפרשטיין ועידו מרקוס המרכיבים את צוות מגמת האמנות הפלסטית בבי"ס מנור-כברי. קיבוץ כברי הוא מקום עם מסורת עמוקה של עשייה אמנותית

בתערוכה המתפרשת על שני חללי האטליה, נוצרת תמונת קולאז', המהדהדת את החיבור בין קולגות שמצד אחד הם יוצרים כל אחד בתחומו ובבדידות הסטודיו שלו, ומצד שני, הם פועלים בזמן ובמקום הזה כקבוצה מיסיונרית לאהבה של האמנות, ומלמדים להפוך את היצירה לדרך חיים.

מאחר ואין מדובר בתערוכת נושא, כל אחד מהאמנים מביא את יצירתו האישית – ומאפשר הצצה אל עולם העשייה שלו. כך מתקבלת קשת מגוונת של התייחסויות. ומן האנסמבל הזה נוצרת תנועה פנימית, מתקבל חיבור חדש, נוצר דיאלוג המאיר את העבודות באור נוסף. העבודות בתערוכה מקיימות  ביניהן שיח בעיקר על מסורת הפיסול, על נוכחות והיעדר ועל דמות.

אחרי שהחלטנו על התערוכה התחיל מסע ההיכרות שלי עם המגמה לאמנות פלסטית, בכלל, ועם האמנים, בפרט. העיתוי היה מוצלח. זמן ההגשות של פרויקטי הגמר, התפעלתי מהתהליך העמוק והרציני ומהמסע שהתלמידים עשו, והדבר ניכר בתוצאה. היה ברור מן ההיכרות עם המורים שלהכוונה של האמנים/מורים יש חלק משמעותי בזה.

בנקודת הזמן המסוימת – קיץ 2016, ובהקשר המסוים של אטליה שמי, השיחות עם האמנים לקראת התערוכה והניסיון לפענח את החיכוך הזה של גם וגם – גם אמן וגם מורה, חברו יחדיו לסוגיות העומדות בבסיס התערוכה.

האם ואיזו זהות ייחודית נוצרת מתוך עשייה בשתי סביבות שונות – זו של היצירה וזו של ההוראה? איזה קשר יש ביניהן? האם ואיך נוצרת הפריה הדדית? ברור שהאמן/מורה מביא לכתה את הסטודיו. האם הוא גם לוקח מן ההוראה ומן התלמידים, שבאים נקיים וחופשיים, משהו אל הסטודיו? האם השילוב הזה של אמן/מורה נובע רק מאילוץ של פרנסה והשלמת הכנסה? האם זו אנרגיה הבוערת בעצמות האמן/מורה וחייבת להשתחרר? האם זו בעצם דרך חיים? אמירה? אג'נדה? ואולי סוג של קבלה למילייה?

אמן/מורה משלב שתי סביבות שונות. ההוראה, היא משהו סדיר, שבועי, קבוע, מובנה, מוסדר (ציונים) ומתוחם; קשור למציאות, למרחב הציבורי. לעומתו, הסטודיו, הוא סוג של בריחה ומקלט מהעולם למרחב פרטי פתוח לחלוטין ופרום, חסר משמעת וכללים. ההוראה מכריחה את האמן/מורה  להיות מחוייב לעולמות תוכן וידע, אולם באותה עת דורשת ממנו התבוננות פנימית, לחשוף את העולם האמנותי שלו באמצעות יצירת מושגים והפשטה של תהליכי יצירה ייחודיים שלגביו כבר הפכו אינטיאוטיביים. החוויה של היצירה והעשייה בשלוש השנים הדרמטיות שהתלמידים נמצאים בתיכון משאירה את האמן/מורה חד, רהוט, קשוב, פתוח, מעודכן ובקשר תמידי עם העולם המשתנה של תלמידים, שנותרים תמיד צעירים. בכך הוא הופך משפיע ומשמעותי ויכול ללמד את התלמידים  להפוך את היצירה לכלי חשוב בחיים.

           "לאור סגירה של חוגים למדעי הרוח במדינתנו עולה השאלה לשם מה חיים?

להעביר מכוניות של כסף או לתת ביטוי לנפש?

לתת ביטוי לנפש – זה דרך האמנויות…."

                                                                                                     ישראל בר כוכבא* 

 

יורי כץ – מלמד במגמה כעשרים שנה, מציג עבודות פיסול שעשה בתחילת דרכו האמנותית. יורי מוכר בעיקר כצייר. מעניין להתבונן על האובייקטים שנעשו מ- ready made. אלו בעצם פסלים מצויירים. יש לצבע משמעות גדולה יותר מאשר לחומר.

אורלי סבר – בת כברי ובוגרת בית הספר מציגה את העבודה "מכלאה". עבודה פורמליסטית המתכתבת בצורתה עם העבודות של שמי. בימים אלו אורלי מציגה מיצב Wall Run במוזיאון הרצליה. העבודה מתכתבת משהו עם ה"מכלאה" כדברי שאול סתר בקטלוג התערוכה בהרצליה: "החלל השחור מזמין אותך בה במידה שהוא כולא אותך".

רועי דרסטין – מרכז המגמה, מציג פסל, ועבודות בדו מימד. הפסל באבן איטונג בקווים חדים, מציג מעין ינשוף מונומנטאלי. ינשוף כסמל החכמה, אטריבוט של האלה אתינה, יוצק לעבודה מימד מיתי המתכתב עם הפסל "נמרוד" של שמי.

טובי הורדי – עשרים ואחת שנה בבית הספר, מלמדת תולדות האמנות ורישום, מציגה שירים. הכתיבה שלה מתבוננת ובוחנת את מקום היצירה ותפקידה. השירה המחברת בין הוויה חיצונית להוויה פנימית נרקמת במילים כמו ציור.

טל אלפרשטיין – בוגרת בית הספר, מציגה עבודת ווידאו המבוססת על נושא שהיא חוקרת: "סחיבות". בעבודה האובייקט מכתיב לקבוצה את הצורה בה היא הולכת והם מקיימים מערכת יחסים. הפסל צריך את הקבוצה כדי להתרומם. אולם הכובד והצורה שלו מכתיבים את הסדר. העבודה צולמה בכברי ומתייחסת ישירות לפסל "הברות" של שמי.

עידו מרקוס – מציג סדרות של קולאז'ים שנעשו מתמונות של פסלי מופת ומשקפות איפוק ומינימליזם. עבודתו מפסלת את הפיסול מחדש ומהווה ציר מקשר בין הדו מימד לתלת מימד,

בין מסה לפיקציה.

סמדר שינדלר, אוצרת

_____________

* ישראל בר כוכבא – מורה, איש אקדמיה, פסיכולוג ומשורר.

20160625_124447

חלל התערוכה

IMG_6954IMG_6960IMG_6964IMG_6980IMG_6982IMG_7033IMG_7034

IMG_7036

טל אלפרשטיין, משאה, 2016, עבודת וידאו

IMG_7039

יורי כץ, רקדנית קאן-קאן, 1999, טכניקה מעורבת

IMG_7057unnamed (4)

מודעות פרסומת