מה זה חזרה לבסיסי? מהו אותו דבר בסיסי שחוזרים אליו?
שלושה יוצרים שעסוקים במילה, בשפה, בתרבות; בזהות שקשורה לשפה; בתדר של הדברים; בחזרה לאותיות, למילים, לתווים, לחומר; באותה חזרה לבסיס ולפשוט, אשר שמשה ציר מרכזי בעבודה של יחיאל שמי.
שלושת האמנים המציגים בתערוכה, עוסקים כל אחד בדרכו, במהלכים של פירוק והרכבה, בחיפוש אחר הבסיסי, וביחס שבין חלל נתון ויצירה.
יאיר גרבוז מציג גוף עבודות חשוב – עבודות מינימליסטיות בהשוואה לקורפוס העבודות שלו. הן מתרכזות בשפת קו – נייר, קו, רישום. בעזרת ניירות אלו, גרבוז מנסה למצוא ולהגדיר את הגורם הלא משתנה באמנות; את היסוד ההמשכי; זה שלא נולד מהשיח, אלא מיסודות ומתכונות שימיהם כימי האדם.
הרישומים, כחקירה פנימית מציעים לנו סיפור שלם יותר על יצירותיו של האמן. בקביעת אם עבודה על נייר יכולה או לא יכולה להיות רישום, מה שעובר הוא שאלה של הקו, שאלה הקשורה לדרך, להעברה ותרגום של מחשבות. זה אמצעי הלוכד את תנועת התודעה.
שירתו של זלי גורביץ מצויה בין משחק לבין אמת, כפי שהוא אומר 'הדבור עצוב גם כשהוא קצוב'. הקובץ 'פשט' בתוכנו ובצורתו הספרותית הוא דוגמה ליכולת להיות הרובד העמוק ביותר, הקיים גם רק לעצמו.
זלי מייצג את החיפוש הפילוסופי אחר הפשט; את המהות את הראשוני את הגולמי גולמי. האם גם כאן זה המינימליזם? האם זו בעצם הצורה?
Simple (מִלָּטִינִית): קֵפֶל אֶחָד, פִּי אֶחָד.
בְּלָטִינִית מְקַפְּלִים אֶת הַבֶּגֶד
וּבְעִבְרִית פּוֹשְׁטִים אוֹתוֹ.
נִשְׁאָרִים בְּלִי.
אֱמֶת.
הַחֹשֶׁךְ יוֹצֵא לָאוֹר.
כָּל אֶחָד מְדַבֵּר מֵהַפָּנִים שֶׁלּוֹ
ההיגיון המרכזי בעבודה של רוני חג’ג’ נשען על חיבורם של חומרי גלם בסיסיים, המצויים במפעלים בכברי, ומשמשים כאותיות, כמילים, כתווים המצפים בדריכות ליד מחברת ותחביר. כך גם חומרי הגלם עצמם, שהם חומרי מעבר – היציקות יהפכו למטילים וגם הפיתות מפלסטיק יעברו גלגולים בתוך החומר – מונחים על הרצפה בצורה הכי בסיסית.
חיבורם של אלו למערכת תווים שמהדהדת הוא תוצאה של תגובה בזמן אמת למצבים רגשיים או לתנאים הפיזיים שהחלל מזמן. הקלידים, המוזיקה, והסאונד מסמנים את מחזור החיים (life cycle).
אוצרת: סמדר שינדלר
אטליה שמי 