היטל / Projection
עדן בנט
אוצרת: סמדר שינדלר*
התערוכה היטל של האמנית עדן בנט מהדהדת את הסטודיו של יחיאל שמי כ;site specific- כ"מרחב" אשר טמונה בו הזמנה להתבוננות מחודשת על המקום.
מסע התערוכה הוא פרי מחקר שכלל: חיפוש תמונות ומסמכים בארכיונים של יחיאל שמי ושל הקיבוץ וסיורים ברחבי הקיבוץ בניסיון לשרטט את הסביבה הרחבה של הקיבוץ בתוכה פעל הסטודיו של יחיאל שמי.
שני נושאים מרכזיים הכתיבו את כיוון המחקר. הראשון – האופן שבו הסטודיו, כמרחב היצירה האישי של שמי, תרם בצורה מיוחדת להגדרת תחום האמנות כאחד מענפיי הקיבוץ הרשמיים, לצד חקלאות, חינוך, תעשייה ועוד; השני – אופן ההתייחסות של שמי להצבה של פסליו, הן בכל הנוגע לקשר העמוק שלהם אל הנוף והסביבה להם יועדו, והן לגבי דרכי השינוע של הפסלים גדולי הממדים לצורך הצבתם.
סטודיו של אמן מתפקד לרוב כאחורי הקלעים של היצירה; בית הגידול שלה, שנותר מאחור כאשר היצירות יוצאות לאור. במקרה של אטליה שמי, העבודה על ההצבה הפיסולית בחלל הטעון של האטליה, על כל מה שנשאר בו, (מכשירים, כלי עבודה, פסלים, רישומים, ציורים, צילומים, מכתבים, ספרי סקיצות) יצרו סביבת עבודה שהדהדה סוג של רוחות רפאים שליוו את עדן והטעינו אותה והובילו לתערוכה בחלל שבו מיטשטשים הגבולות בין מרחב היצירה למרחב התצוגה.
במסגרת העבודה על התערוכה, עבודות, חפצים ורהיטים שינו את מקומם, וההצבה הפיסולית הפכה את חלל העבודה, כפי שנותר לאחר לכתו של יחיאל שמי, למעין נוף – "נוף הסטודיו". פעולות ההתערבות של עדן יצרו שדה של שוטטות, מעין גן פסלים. בנוף הסטודיו שנוצר מתקיימים לא רק חיבורים בין חוץ לפנים ומשחקים של קנה- מידה, אלא שילוב מרתק שיוצר מתח פנימי של ניגודיות בין ארבעה מרכיבים: המכשירים, כלי העבודה והפסלים, שמאכלסים את אטליה שמי בדרך קבע, חומרי גלם ושאריות תעשיה בקנה מידה גדול, שנאספו מהחצר האחורית של מפעלי הקיבוץ, פסלי מודלים מוקטנים שיצר שמי לאורך השנים, והתרחשויות פיסוליות מוקטנות של עדן, שעוצבו בהשראת חיי היומיום של סביבת הקיבוץ.
בתערוכה היטל, שלוש עבודות חדשות מוצגות בשני חללי האטליה וברחבת הכניסה, אשר שימשה כסככת הפיסול של יחיאל שמי. ברחבה – שלוש חביות העומדות על משטח, כשעל כל חבית יש התרחשות. מצד אחד, הנוכחות של החביות מעוררת שיח על חומר ועל צורה; ומצד שני, הופעתן זרה לחלוטין לסביבה.
בחלל הפיסול – שתי יריעות בצבעים שונים פרוסות על הרצפה, ועליהן עבודות היוצרות אפקט של פסל שהוא כמו ציור שוכב או כמו ציור שהוא השטחה של פסל. ההתייחסות כאן אל הסטודיו היא כאל מיקרוקוסמוס; כאל מודל מוקטן של הסביבה החיצונית. המקטים, כלי העבודה והפעולות הפיסוליות הקטנות של עדן מהדהדות את "הגדול/קטן" וקושרות בין עולמות או נופי היצירה של שמי ושל עדן.
במעבר שבין שני חללי האטליה תלויים שלושה תצלומים שנשלפו מהארכיון. תצלומים אלו מתעדים את החזרתו של הפסל "אדם בערבה" (הממוקם בכניסה לאטליה) מקיבוץ נען בשנות ה-80. פעולה זו מתייחסת לתיעוד תהליך שינוע הפסלים של שמי; תיעוד שבמקור לא נועד לתצוגה, והיא הופכת את השינוע לנושא מרכזי בפני עצמו.
בחלל הציור, מונחת על הרצפה מסה של חוטים צפופים, שנראים כסבך שקשה להתיר ומזכירים פעולה רישומית. ההנחה על משטח הרמה צהוב ועל בד שחור מאפשרים אופציה של יציאה מהסבך או למרחב, ומהדהדים בעצמם לא רק דרך או כביש, אלא מתחברים עם העבודה של יחיאל שמי מסדרת עבודותיו עם יריעות זפת, שמזכירה דרך או כביש, הן בצורה והן בחומר.
העבודות נבנו כ site specific בחלל עצמו במהלך של שבוע אינטנסיבי. העבודה הפיזית על ההצבה נעשתה בצורה אינטואיטיבית ובתהליך של ניסוי ותעייה, מעט כמו פרפורמנס או כוריאוגרפיה של אלמנטים פיסוליים במרחב, המקיימים ביניהם מערכת יחסים, ומתוך שאיפה ליצור התרחשות של יחסים פיסוליים דינמיים וארעיים בחלל –שיווי משקל, מתח, כיפוף, הנחה, יחסי קנה מידה. ככזו, התנועה בתוך החלל ובין הדברים היא אלמנט מכריע במחשבה על ההצבה; ופעולת ההצבה עצמה, היא חלק בלתי נפרד מעצם פעולת היצירה.
שם התערוכה – היטל, הוא תוצאה של השטחה; הפיכת משהו תלת ממדי לדו ממדי וגם שיטת מיפוי להעברת מידע. מה מייצגת המפה שיצרה עדן בנט? שאלת ה"מקרא" היא משמעותית ולכן למבקרים "תפקיד" חשוב. הם מוזמנים לחוות את ההתרחשויות ב"נוף הסטודיו" ולשוטט ביניהן.
________
*הטקסט מתבסס, בין היתר, על שיחות שהתקיימו עם עדן בנט במהלך תכנון התערוכה ותוך כדי הקמתה.
אטליה שמי 