רון אסולין, שי יחזקאלי — ריזיקו
אוצרת: סמדר שינדלר
התערוכה ריזיקו של רון אסולין ושי יחזקאלי באטליה שמי מהדהדת את ה"ריזיקו הרוחני" השמי לתוך תיבת התהודה הפתוחה והפרומה משהו של אמנות עכשווית רב-תחומית ובינתחומית, הנעה בין מדיומים ומשתמשת במגוון של חומרים, בעיקר חומרים "מן המוכן" ready-made.
ההתייחסות של יחיאל שמי אל המושג "ריזיקו רוחני", ואל "ריזיקו" כסיטואציית חיים, כעקרון מנחה, כסיטואציה נפשית, בה מעשה האמנות נבדק מחדש מדי יום ביומו. לגבי שמי, כל ירידה לאטליה היא "ריזיקו רוחני", כי יכול להיות שיהיה ויכול להיות שלא יקרה דבר. מעשה היצירה הוא הליכה על הקצה ואל הקצה, על פי התהום.
שני האמנים – רון אסולין ושי יחזקאלי, הוזמנו להציג יחד וליצור שדה של משמעות ביחס לעבודות ולחלל האטליה הייחודי של שמי; "לשוחח עימו" על הריזיקו שנטל, בין היתר, במעבר לעבוד בברזל, ואחר כך גם לציור כחתירה מתמדת להתנסוּת ולחיפוש אחר משהו ראשוני.
המפגש של העבודות בתערוכה עם שמי הוא מפגש של ניגודים: מהאוניברסלי, מהערכים המופשטים הגלובליים, מפורמליזם שמקושר לקדמה, להומניזם, ושמחפש את הנשגב, אל עבר מקום שהוא גם אינטימי ויומיומי מאוד והוא גם ייצוג של כלכלה, של שוק חופשי, של מעמד; כל אלה הם הניגוד המוחלט של האוניברסלי, ההומניסטי והנשגב.
העבודות של רון אסולין מחברות ready-made וחומר. כדורי סנוקר וסלילי מתכת, כדורסל וברזל בניין, ארנקים, עגלות סופר ומסמרי פלדה. הוא שואף לפוטנציאל מעניין בחיבור ובמשחק ביניהם, משחק בין מושגיות לחומריות. זהו משחק בין דו-ממד לתלת-ממד; בין מסורת של פיסול מודרניסטי מופשט אל מול חומריות פגיעה ועכשווית. כל אלה חוברים יחד, לא כמקום של שקט, אלא כזירה של קונפליקט, של התנגשות, של כאוס ושל חוסר הרמוניה. ההתנגשות היא גם התנגשות ערכית בין העבודה כערך סוציאליסטי, באידאל מודרניסטי, לעבודה כחלק ממנגנון של שוק, של מסחר, של הכנסות והוצאות; של משהו הקשור בהוצאה של כסף ולא בפעולה של הכנסה של כסף.
רון עובד עם מתכות מתוך המושגיות במתכת. הפיסול הוא כלי, אשר באמצעותו הוא מנכיח מושג. כלומר, המושגים שמעניינים אותו מתורגמים למתכת. בהקשר זה, מה שמעניין את רון בלעבוד עם ארנק הוא דווקא החיבור בין מסמר פלדה הקשיח לעור הרך. כך גם העבודה עם כדורי הסנוקר, אשר מייצרת מערכת כוחות של משקל, של חוזק, של עמידות ושל תכונות חומריות. זה 'מה מחזיק את מה', מין איכות חומרית-אקספרסיבית.
סדרת הקרטונים של שי יחזקאלי מייצרת ומייצגת ערוץ מקביל לא רק לפורמט הציור המסורתי, אלא גם לאותה חומריות פגיעה ומוחלשת. הסדרה משחקת על מצעים של ready-made: אריזות קרטון, קופסאות שתייה חריפה או חיתוכי לייזר הקשורים לדקורציה שנאספו בדרך לסטודיו. העבודות מנסות ליצור מטמורפוזה של החומרים הנחותים (נחותים כתוצרי לוואי של שווקי מזון ונחותים כחומרים זולים בפני עצמם או כאלה שכבר מילאו את הפונקציה שלהם בעולם) לכדי הנשגב, המודרניסטי.
יש משהו קסום בסוג המסוים של אגביות או של אקראיות, שהיא קיצונית יותר בתהליך עבודה על הפורמטים האלה, ודווקא התהליך המיוחד הזה מאפשר לשי לייצר סוג של צופן מיוחד לו; צופן אשר הופך את הציור לשילוב של תמימות ופראות ילדותית עם קריצה מן הסוג המאפשר הבעת עמדה.
הריזיקו כרעיון מסדר וכתמה לתערוכה היה גם סוג של אלתור בחלל. איזה משפט ואיזה סוג של דיאלוג יתפתח בין האמנים ובין העבודות בקונטקסט של החלל? הריזיקו תמיד שם! כל יצירת אמנות היא ריזיקו, ואם אין ריזיקו – לא עשינו כלום.
בפועל, נוצר תחביר של משפט לא מילולי, קשה לניסוח, אך בעל נוכחות ומשמעות, שבו הקווים האלכסוניים מתפקדים כמגבר של תחושות סיכון, הליכה במדרון וחוסר איזון. באופן בלתי צפוי, ככל שהתערוכה התקדמה בזמן והתגבשה, צפו ועלו/החלו לבקוע מן הערפל החיבורים ויחסי הגומלין בין העבודות. זה לא רק פני השטח של החומר, שהם מאוד נוכחים בפיסול של שמי, ואשר יוצרים יחד עם פני השטח של הקרטון, של הברזל, ושל הארנקים מעין תופעה גיאולוגית, משהו שהמגע שלו נהייה קוהרנטי יותר. אלא משהו שקרה או צמח מכורח הסיטואציה, מהמשולש שנוצר בין האמנים והעבודות שנבחרו. איכשהו, נחשפת האנרגיה והמוסיקה או השקט של החלל ונחשפת האנרגיה של העבודות.
רון אסולין (נ. 1990), בוגר המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים. בסיום לימודיו זכה בפרס ע״ש אהוד אלחנני, ופרס יוסף ועדה בולפיו. מאז הציג אסולין תערוכת יחיד בחלל הפרויקטים ׳אופנובנק׳, והשתתף בתערוכות קבוצתיות, בין היתר ב׳נכסים׳ תערוכת העשור לפסטיבל, ׳רשמים׳ הביאנלה השביעית לרישום. בשנה הנוכחית קיבל אסולין מענק מקרן רבינוביץ לקולנוע ואמנות ואת מלגת מפעל הפיס.
שי יחזקאלי (ירושלים, 1979) אמן ומורה לאמנות, בוגר תואר ראשון ושני בהצטיינות במחלקה לאמנות, בצלאל. זוכה פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר, פרס לאומי להישגים מצטיינים, מלגת מפעל הפיס לספר-אמן ופרס המחלקה לאמנות בבצלאל. הציג תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובחו“ל, בהן תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות.
תמונות מחלל התערוכה
אטליה שמי 