שתי תערוכות יחיד באטליה שמי,
טלי בן בסט / יללות תנים
יואב וינפלד / הנחות עורף
בשתי תערוכות יחיד – טלי בן בסט "יללות תנים", יואב וינפלד "הנחות עורף" מוצגות עבודות שנעשו במיוחד לאטליה שמי ושבהן האמנים מוסיפים עוד ממד למדיומים המאפיינים את פרקטיקת העבודה שלהם (אצל טלי -קולאז', הדפס – ציור, רישום אצל יואב), ובכך הם מתייחסים הן לאכסניה והן לזיהוי העיקרי של שמי כפסל.
טלי בן בסט מציגה בחלל הציור של שמי סדרת עבודות שמקור ההשראה שלהן הוא תצלומים של חללים אדריכליים, עבודות פיסול ורהיטים מתקופת המודרניזם. הפירוק והחיבור מחדש בין האלמנטים הקשיחים, שהוא תלת ממדי, השכפול, ההסתרה, הכיסוי והעבודה בשכבות – מבצעים בתערוכה מהלך של הפשטה מבפנים.
הסאונד הווירטואלי של יללות תנים, בשמה של התערוכה מוסיף עוד נדבך ומנכיח את מה ששומעת טלי בלילות ומהדהד את מה שמסמלים התנים: את בין הדברים, את בין העולמות, את ההוויה שהיא באזור הדמדומים או בין הערביים – לא בעיר ולא בטבע.
יואב וינפלד מתעמת עם שפת הפיסול השמית ובודק את המקום של הגבריות ושל ההיעדר. העבודות חוקרות ייצוגים של גוף במצבים שונים בעזרת תהליך הכולל בחירת דימוי באמצעים דיגיטליים ועיבודו מהזווית המיוחדת שבה הוא מבקש להתמקד. כל אלו מאתגרים את אופן הראייה וההתבוננות או המחשבה על מושגים כמו מונומנטליות אל מול נפילה, גוף נעדר אל מול חווית ההתארחות במקום של הנעדר.
יואב עובד בטכניקה ייחודית, אשר אליה מצטרפת עבודה עם שבלונות ואייר ברש, ללא מגע יד ועם מינימום הנחות מכחול. כל אלו מוליכים את הצופה במסע בין הנסתר לגלוי, בין האפל למואר, בין אופן הביטוי של דחפים גופניים לבין המשמעות של הגוף החומרי.
כך העיסוק במעשה האמנות, הנבדק ונבחן שוב ושוב, מחזיר אותנו אל "ריזיקו" של יחיאל שמי, אל האומץ כסיטואציה נפשית, ההליכה על הקצה ואל הקצה, כי יכול להיות שיהיה ויכול להיות שלא.
אוצרת: סמדר שינדלר
אטליה שמי 