רישום

///
לרשום על נייר – זה לחשוב, להרגיש דברים מתהווים, כעין ריחוף, נשמה, משוחרר מהחומר, מהלחץ הקיים תמיד. לגעת בחומר – לעשות רישום זה ללא התחייבות לסכם בפסל. עשיית הפסל היא משהו תובעני, לא מסתפק ברמז, רוצה הכל או לא כלום כביכול, הרישום איננו פעולה טכנית, הרישום הוא נגיעה, סוגר כביכול אוויר, משהו גמור, לא-גמור, ובכל זאת עם כוח של אמירה.
1997 כברי
///

///
נייר, עיפרון, פחם, קולאז', קו – אנטיתזה לחומר פסל, משקל מימד ללא עומק פיזי. אולי פעילות של "מנוחה", מין "הפסקת עבודה". כמוביל מחשבה, כניסיון ראשוני בלתי אמצעי, כדיאלוג אישי לא בהכרח מחייב. העבודה על הפסל, שלא כמו העבודה על הרישום, היא תובענית, מחייבת, בנויה על הישגים ונסיגות (כשלונות). הרישום שבא לרוב לאחר הפסל! כהמשך במילים אמצעים אחרים, בקו.
אמירה מהירה! משוחררת! (אפילו נינוחה), מצומצמת, "פוגעת" בעיקר, לא מתעכבת, "מחוסרת דאגה" לגימור מדויק. כרמז לעולם של אפשרויות. רישום פתוח. רישום של פנים האטלייה וגופי הפיסול שמאכלסים אותו – כטבע שלם.
מתוך "מאיר אגסי: ניירות שמי", שיחות בין מאיר אגסי ליחיאל שמי, בין בריסטול לכברי, 1998
///

רישום לבד, דיות, 1987, 30.5×23

דיוקן עצמי, 1945, עט ודיו על נייר, 26.5×20.5