עסק משפחתי // Family Affair
עפרי כנעני באטליה שמי
אוצרת אורחת: הדס קידר
פתיחה: שבת 1 באוגוסט 2015 בשעה 11:30
ביקור ושיחה בתערוכה בשעה 12.00
נעילת התערוכה: 31 באוקטובר 2015
עפרי כנעני, שהציגה במוזיאונים ובגלריות מרכזיים בישראל וברחבי העולם, מבקרת במחוז ילדותה, כדי להציג תערוכת יחיד ראשונה באטליה של סבה, הפסל יחיאל שמי (1922-2003).
היצירות המוצגות בתערוכה הן תוצר של ההתייחסויות של כנעני אל חפציו ויצירותיו של שמי; רהיטים, מקטים, ארונות אחסון, כלי עבודה, תצלומים וטקסטים של שמי מופיעים ביצירותיה באופנים שונים. האטליה עבר בידיה של כנעני סדרת שינויים: היא הסיטה ממקומם חפצים אישיים ורהיטים; שינתה את מיקום דלת הכניסה הראשית, האפילה את החללים וחשפה תמונות ומסמכים שהיו שמורים בארון-ארכיון.
בתערוכה שלפנינו מוצגות ארבע עבודות חדשות של כנעני בשני חדרי האטליה:
חדר פסלים שחור מתפרס על פני הסטודיו לפיסול וקושר בין העולם הממשי של שמי לבין עולמה המתואר של כנעני. לכל אחד מפסליו הקטנים, המקטים וכלי העבודה היא מחברת מקור אור זעיר. בחסות החשכה כנעני הופכת את החפצים של שמי ל"מכונות צל" של עצמם – מנגנונים לשכפול עצמי. האור הנזרק מהם משרטט רישום-צל מעוות של תכונותיהם החיצוניות על גבי הקיר. במארג רישומי-הצל המתקבל מיטשטשים ההבדלים בין כלי העבודה, החפצים והיצירות, והם הופכים ל"משפחת דימויים" אחת רחבה.
הדיאלוג האמנותי בין יצירותיו של שמי לכנעני מזכיר את המיתוס על ראשית הפיסול: באנציקלופדיה ההיסטוריה של הטבע (77–79 אחרי הספירה) מספר פליניוס הזקן על פסל דיוקנאות מהעיר קורינתוס שהחל לפסל הודות לבתו. הבת היתה מאוהבת בגבר שעמד לצאת למסע ממושך ורשמה את צדודיתו על פי צללית פניו שנוצרה על הקיר מאור מנורה. לאחר שראה זאת אביה הוא מילא את הרישום בחומר, וכך יצר תבליט של אהוב בתו שעזב.
בדומה ליחסים האמנותיים הנרקמים במיתוס, חדר פסלים שחור מציג את היחסים האמנותיים המורכבים ב"עסק המשפחתי" של האטליה – ובאופן רחב יותר את היחסים בין אובייקטים לצל של עצמם.
בעבודה Locked Screen המוצבת בסטודיו לציור הקרביים של ארון לאחסון עבודות נייר מוצגים לעיני המבקרים. תכולתן של שלוש מגירות שנשלפו מארון האחסון כוללת תמונות אישיות, תמונות יצירות וצורות גיאומטריות שיצרה כנעני על גבי שקפים. בהתקינה מנורה מעל המגירות ובהחליפה את תחתית המגירות בחומר שקוף, המגירות הופכות ל"מתקני הקרנה". המידע החזותי שנרשם על גבי השקפים עובר באמצעות אלומת האור טרנספורמציה ורדוקציה וכך משודרים בזמן אמת קולאז'ים על הרצפה ועל התקרה.
גם בעבודה המרות המוצבת ממול ה"מידע" של מוצגים מסונטז לכדי הופעתם המצומצמת והמופשטת. שכפולים של חפציו של שמי (פספורט, נרתיק שכתוב עליו "אמא" או מעטפה חתומה המכילה מכתבים אישיים) נחתכים, מתחברים מחדש ומסתדרים על גבי שולחן זכוכית על יד כנעני. גם כאן מקור אור שמעליהם יוצר דימוי קסום הנלכד על גבי הרצפה.
בשתי העבודות Locked Screen והמרות כנעני יוצרת מחומרי סביבת העבודה של סבה מתקנים המזקקים אובייקטים מתכונותיהם (גוונים, צורה, חומריות). פעולת הזיקוק מאחדת והופכת אותם לדימוי אחד המורכב מבדידים בעלי "דמיון משפחתי". הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין הגדיר מושג זה כמילים שניתנת להן משמעות בהקשרים שונים, ובכל זאת הן מקיימות קשר ודמיון מסוים זו לזו, בדומה לאופן שבו בני משפחה אינם זהים אך דומים זה לזה או כמו הדרך שבה חוט אחד (הוא המילה) עשוי מסיבים חופפים רבים.
גם בעבודה שקופיות המוצבת בקצהו של הסטודיו לציור, נוצר דימוי שנארג מחלקים שונים בעלי "דמיון משפחתי". הדימוי המרובד מתקבל כאשר שני מקרנים המכוונים אל אותה נקודה על הקיר מקרינים שקופיות אחת על גבי השנייה. מקרן אחד מקרין שקופיות שנלקחו מתוך הארון-ארכיון של שמי שבהן תיעוד יצירות ופעולות אמנותיות. המקרן השני מקרין יצירות של כנעני שהן תוצרים של מחוות פשוטות על גבי שקופיות ריקות: רישום בטוש שחור ואדום; חירור בנעץ; כיסוי וחשיפת השקף. תצריפי הדימויים משתנים הודות לחוסר הסינכרון בין שני מקרני השקופיות. התזמון השונה גורם לכך שהעבודה תשתנה לכל אורך התערוכה (מספר תצריפי-הדימויים הוא כמספר הצירופים האפשריים בין כל שקופית ושקופית בשני המקרנים). ההצבה של השקופיות מזכירה את שיטת ההוראה האקדמית המסורתית המושתתת על "השווה והבדל" (Compare/Contrast) שבה הסטודנט לומד תולדות האמנות באמצעות השוואה בין שתי יצירות. בניכוס הצבת העבודה מתחום הוראת האמנות, כנעני מנכיחה את הפערים בין יצירה לתיעוד שלה. הפעולה היצירתית (בעלת האופי הכאוטי והחושני) מתגלגלת בסופו של דבר (אם היא בת מזל) והופכת לדימוי המוקרן בכיתת הלימוד בעת שיעור תולדות האמנות.
ההצבה מציגה את שני צדי המטבע: האקט היצירתי הכאוטי של כנעני מוקרן על גבי היצירות המוגמרות של שמי.
מתקני ההקרנה בתערוכה מחזירים אותנו לימים שבהם לטכנולוגיה היתה נוכחות פיזית ופיסולית בחלל: החום המופק
מהמנורות; השחיקה האיטית של התמונה בשל האור המוקרן עליה; פס-הקול המושמע בחלל כתוצר של זמזום מאוורר וקליק המושמע בכל סיבוב בקרוסלה של מקרן השקופיות. כל אלו הופכים את האטליה לחלל הרפתקאות קסום ובו מתקיים מפגש משפחתי יוצא דופן.
הדס קידר, 2015
דימויים בתערוכה
דימוי מהתערוכה
תמונות מהתצוגה
אטליה שמי 