שפתח לאבות ישורון, ברזל, 1993, 190x228x410
///
אני רואה את עבודתי כפיסול נטו, פיסול חילוני בכל מהותו. הפסל מייצג את עצמו, ומתנזר במכוון מכל רלוונטיות אחרת, הוא חי בכוח האנרגיה הפנימית שלו. איכות זו של אנרגיה חבויה – מעצימה את ההרגשה שלי, שהפסל הוא כאשליה של בריאת עולם, כמעשה בראשית.
1987 לתערוכה – “7 פסלים"
///
פסל ים, ברזל ובטון, 1967, ג. 1400, חוף אכזיב
הברות, 1984, ברזל, 300×382.5×82
הברות, 1984, ברזל, 230x740x337
תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה, תבליט, 1971, בטון, ג. 1615
הברות גנוסר, 1988, עץ וברזל, ג. 720
שלושה פסלים בקיבוץ בארי, עץ וברזל, 1985:
ספר, 300x135x45
פרו, 158x720x40
רדיוס, 365x300x68
///
זה כמה שנים שאני רוצה לתת את העיקר בלבד, את האנרגיה הפנימית שהיא תוצאה של פעולות ספורות, פעולות עבודה, והברות = אמירות"… מוגדרות, אין זה מינימליזם במובן הקלאסי והידוע, אלא ריכוז מירבי של פעולות = הברות = אנרגיות. החומר ממלא בתהליך הזה מקום חשוב ביותר, הוא השותף – המצבר הסופי – האומר לי: עשה כך או כך, לא הסך-הכל בלבד של המבנה חשוב אלא הפעולות שנעשו תוך תהליך המחשבה = עבודה. הברזל היה לי שהים גורם עיקרי בעבודתי, לאחר זאת בטון פלוס ברזל, ובתערוכה זו עץ וברזל, המשלימים = זקוקים זה לזה בקונסטרוקציות המוצגות כאן. החיבור בניהם "הוא המהות האמירה
1982 לתערוכה בגלריה גורדון
///
הברות, ברזל, 1985, 180x120x235
קיץ, ברזל, 1963-1962, 60x73x220
///
"הברות" שם שאינו ספרותי, שאינו מתיימר לומר מה שאינו מיועד להגיד. “הברות" כמו בכתיבה כמו בדיבור. הברה יוצרת מבנה, קצב – בעצם עושה שפה, והפיסול – האמנות הם שפה, לא מסר, לא סמל, לא פולחן. פיסול חילוני במובן היות האדם חופשי ליצור, לבנות, לחיות בחירות, ללא כפיה. לעשות באמונה. באמונה שלדברים יש טעם ומשמעות. חילוני – במובן של פתוח לרעיון, להמצאה, משוחרר.
1982 לתערוכה בגלריה גורדון
///
יחיאל שמי באטליה שמי בכברי / מתוך סידרת צילומים של ארנולד ניומן, 1984