11
All is wrong; everything is fine
שוקה גלוטמן // יחיאל שמי
פתיחה: שבת 13 ביוני בשעה 12.00
אוצרת: סמדר שינדלר
ב-13 ביוני תפתח באטליה שמי בקיבוץ כברי התערוכה All is wrong; everything is fine
המיצב בנוי כמעבדה הבודקת את הפוטנציאל של אמנות עכשווית ליצור דיאלוג עם אמן שכבר אינו בין החיים; דיאלוג בין שוקה גלוטמן ליחיאל שמי.
העבודות בתערוכה מתרכזות בעבודות ה"רדי מייד" של האמנים. אצל שמי אפשר למצוא עבודות פח דרוס ברוח ה"פופ-ארט" ובהן קיימת חווית משחק חופשי. הדיאלוג הנרקם בין השניים; בין שוקה גלוטמן האמן המשוטט, שעבודתו מרובה בחומרים, אסוציאציות וסיפורים לבין שמי פסל הברזל המחויב להפשטה טהורה. זהו מפגש בין הזמני והארעי לבין הנצחי.
Save the date: בשבת 4.7.15 בשעה 12.00 נקיים שיח בנושא: האמנות והאמן הנעדר
נעילה: שבת 18 ביולי 2015
בדרך – שוקה גלוטמן // יחיאל שמי
אוצרת: סמדר שינדלר
התערוכה All is wrong; Everything is fine בנויה כמעבדה הבודקת את הפוטנציאל של אמנות עכשווית ליצור דיאלוג עם אמן שכבר אינו בין החיים. אין מדובר אך ורק בדיאלוג בין-דורי, אלא בדיאלוג בין תפישות אמנותית שונות; בין שוקה גלוטמן האמן המשוטט, שעבודתו משופעת בחומרים, אסוציאציות וסיפורים, לבין שמי פסל הברזל המחויב להפשטה טהורה. זהו מפגש מרתק, טעון וטוען בין הזמני והארעי לבין הנצחי.
העבודות בתערוכה מתרכזות בעבודות "ready-made" של שני האמנים. שוקה הרואה עצמו כבן לפליטים המטפח את התרבות הנוודית, משוטט במרחב ומלקט באופן אקראי. הוא עובד אסוציאטיבית ומייחס לצירופי המקרים ולחפצים שנקרו בדרכו ומצאו את דרכם לעבודות ה-"ready-made" שלו, רעיונית ופיסית, כאל סימנים המקנים לו בטחון שהוא בדרך הנכונה. הדבר בא לידי ביטוי גם בהצבה שבה הוא מנסה לבנות מהלך סיפורי. לכן עבודות ה-"ready-made" שלו מוצבות ומוצעות אף הן כמין שוטטות, מרובת חומרים ואסוציאציות. כך למשל המיצב במרכז החלל, אשר לדברי שוקה, אינו מבקש כלל ליצור עובדה, אלא משהו שהוא במודע שברירי, מצחיק- מגוחך ומכמיר לב. המערום המשמש לעבודה בסיס, אמור לבטא ארעיות וזמניות, כמו "חבילה" שהיא שמיכה שלתוכה צוררים את עיקר המטלטלים אותם מבקשים להציל בחופזה מבית בוער, או מבית שיש לעזוב אותו במהירות. כך שוקה מציע מרחב לתהייה וטעיה דרך עשיה מורכבת ומרובדת הוא מחפש רואה באמנות – הזמנה למפגש. לתפישתו, התפקיד של האמנות חיוני לקיומנו כפרטים, כחברה, כציוויליזציה. האמנות היא לא בידור, היא לא הסחת דעת, היא בתפקיד השמאן, אנחנו יכולים לשמור על האנושות בזכות האמנות.
ה-"ready-made" של שמי, לעומת זאת, הן עבודות פח דרוס ברוח ה"פופ-ארט" ובהן קיימת חווית משחק חופשי. עבודות הפיסול הקטן של יחיאל שמי הן מתוך אוסף פחיות מעוכות שנמצאו על ידו על הכביש הסמוך לאטליה. שמי ראה בהן משהו אנושי, פגום, פגוע הזקוק ל"הצלה". הוא אסף אותן אליו לחיק האטליה כמין קוריוז ואף כינה אותן 'יעני פסל'. עם הזמן הוא החליט לבנות ולהתאים לפחיות המעוכות מעמדים. והן הפכו לאוסף העומד בפני עצמו ואף הוצגו בתערוכות לצד פסליו "האמיתיים". כך הן התקבלו והצטרפו אל 'משפחת הפסלים של שמי' באגף ה-"ready-made" והקולאז'ים. אופן הצגתן – כמקבץ – מעצים את המשחקיות הקלות והאופי ההומוריסטי ששמי ייחס להם.
ומשהו אישי; כל תערוכה נוספת מספקת לי הזדמנות להמשיך לפענח, ללמוד ולגלות את יחיאל שמי האמן. כמו מסעו של קוואפיס לאיתקה, כל הקשר וכל דיאלוג עם אמן אחר מאיר את העבודות בזוית אחרת חדשה ושונה ואת התהליך למרתק, אינסופי ורלוונטי. כך גם המפגש בין שוקה גלוטמן ליחיאל שמי.
כדברי קוואפיס:
"כי תצא בדרך אל איתקה
שאל כי תארך דרכך מאוד
מלאה בהרפתקאות, מלאה בדעת…
כי בבקרים רבים של קיץ תכנס
בחדוה, בפליאה רבה כל כך
אל נמלים שלא ראית מעולם.
קונסטנדינוס קוואפיס, כל השירים 1933-1891 (יורם בורונובסקי מתרגם, תשנ"ה).
מראה בתערוכה
מראה בתערוכה
מראה בתערוכה
מראה בתערוכה
מראה בתערוכה
מראה בתערוכה
מראה בתערוכה
הצד הבהיר של החיים
אני עושה פיסול / יחיאל שמי
אטליה שמי 
